בפסק דין שניתן לאחרונה בית המשפט השלום בצפת על ידי כבוד השופטת עיאיה הימן מרדכי תא"מ 26902-0818 במקרה שבו הוטלו עיקולים על ידי רשות המיסים (מס הכנסה) בחשבון הבנק בגין דרישת חוב שהוכחה שלא נשלחה לאזרח פיצויים בגין הוצאת לשון הרע.
בתביעה שהוגשה על ידי מר סלמאן אבו עואד נטען כי חרף היותו שכיר במשך 17 שנה ושמו הטוב הלך לפניו הוטלו עליו עיקולים על חשבונות הבנק בנסיבות שלא היו ברורות לו על ידי רשות המיסים, עיקולים שגרמו לו נזק תדמיתי למול הבנקים בהם ניהל את חשבונותיו אשר בעקבותיהם לא כובדו בחשבונו שיקים אותם משך והוראות קבע לא כובדו.
לאחר שהתובע סר למשרדי מס הכנסה בעקבות העיקולים על חשבון הבנק התברר כי דרישות החוב נשלחו לכתובת סתמית באיזור מגוריו ולמעשה לא הגיעו לידיו ולידיעתו מעולם, בעקבות בירור יחסית קצר (20 ימים) בוטלו העיקולים. הסבר פקיד השומה להטלת העיקולים היה כי התובע היה בעבר בעל מניות בחברה שאינה כבר פעילה במס הכנסה ובמע"מ והייה מחוייב בהגשת דו"ח שנתי.
פקודת מיסים גביה סעיף 4(1) מחייבת את פקיד/גובה המס ברשות המיסים לגבות חוב מס רק לאחר שזה שלח התראה לחייב, פועל יוצא הוא מהוראה שכזו כי פעולת גביה בטרם נשלחת התראה אינה חוקית.
הטלת העיקולים על חשבון הבנק טען התובע, גרמה לו ל"השפלה" וכי מתקיים בו יסוד לשון הרע המזכה אותו בפיצויים. נציין כי לאחר ניהול פרשת התביעה וההגנה הוכח כי על התובע היה לדעת על חובתו בהגשת דו"ח, ועל כן העיצומים שהוטלו עליו הוטלו כדין.
נציין עוד כי בעקבות הבירור שנעשה ולאחר שהתובע הגיש בקשה לביטול הקנסות והעיצומים בקשה זו התקבלה על ידי רשות המיסים וזאת למרות שמן הדין היה בהטלת עיקולים אלה.
על אף פי כן בית המשפט המשיך בבירור הטענה המרכזית של התובע על כך שלא נשלחה לתובע התראה בטרם ינקטו כנגדו הליכי גביה, בטענה זו הצליח התובע להוכיח כי לא נתקבלו לידו ההודעות על עצם הטלת העיצומים והמחדל של אי קבלת ההודעה על כך אינה קשורה למחדלו של התובע אלא למחדלה של רשות המיסים.
לסיכום של דבר, פסק בית המשפט פיצויים בגין הוצאת לשון הרע, שעל פי חוק לשון הרע אינם אין צורך בהוכחת נזק בגינם.
המלצתנו בכל מפגש מול רשות המיסים, לבדוק ולבחון את זכויות וחובות האזרח לצול איש מיסים, עורך דין מיסים כאשר ישנו נזק כתוצאה מפעולת הרשות, היות שכפי שאנו רואים גם על הרשות המבצעת מוטלות חובות מינהליות ובמיוחד ניתן ללמוד מכך שהעובדה כי בסופו של יום היה חוב ואף הטלתו הייתה מוצדקת אין כי כדי לאיין את חובתה של הרשות לציית לפקודת המיסים כלשונה וככתבה.
