שווי שימוש ברכב – עדכוני מס קורונה

תיקון דוחות בעקבות פסיקת בית המשפט העליון והקלה לאור משבר הקורונה

 המחלוקת לגבי שווי שימוש ברכב נדונה במספר פסקי דין כאשר המערערים השונים יצאו חוצץ כנגד גישת רשות המיסים בנוגע לגובה שווי השימוש ברכב שניתן להטיל על הנישום ו/או העובד אליו מוצמד רכב המעביר.

המערערים טענו כי שווי השימוש על פי גישת רשות המיסים כפי שקבוע בהוראות המפורסמות בתקנות מס הכנסה היא חזקה שניתנת לביטול. המערערים מצידם טענו כי שימוש ביומן רכב ממוחשב ובאמצעות תוכנה לניהול יומן רכב, מובילה לתוצאה מדויקת ולעיוות מס.

ביום 23.5.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4096/18, 7550/18 חכם את אור-זך עורכי דין ואח' נ' פקיד שומה עכו ואח' (להלן: "פסק הדין"). במסגרת פסק הדין, בו נבחן שימוש בתוכנות לניהול יומן רכב, נקבע כי לא ניתן לסטות מהוראותיהן של תקנות מס הכנסה (שווי שימוש ברכב), התשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות שווי שימוש ברכב") המורות על נוסחה קבועה לחישוב שווי השימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד.

פסק הדין

מדובר בשני ערעורים שאוחדו בבית המשפט העליון שעניינם אופן חישוב ההטבה הגלומה בהעמדת רכב לרשות העובד על ידי המעביד.

במקרה הראשון מדובר בחברת עורכי דין שהעמידה שני כלי רכב לשני עורכי הדין המנהלים. כלי הרכב שימשו את עורכי הדין גם במסגרת עבודתם וגם לצרכים הפרטיים. החברה התקינה בכלי הרכב יומן ממוחשב שפיתחה חברת "הוצאה מוכרת בע"מ" וכינויו SAVE TAX.

החברה דיווחה על שווי הטבה נמוך יותר מהקבוע בתקנות מס הכנסה בעניין שווי רכב בהתאם לתוכנה הפרטית, בטענה שהתקנות מהוות כלל משפטי הניתן לסתירה. בית המשפט המחוזי דחה את עמדתה וקבע שיש לקבוע את ההטבה על פי שוויה לעובד ולא למעביד.

במקרה השני מדובר בחברה העוסקת בעבודות שיפוץ ותחזוקה של מבנים ועליה לספק שירותי תיקון סביב השעון. לצורך כך היא העמידה כלי רכב צמודים לחלק מעובדיה ששימשו אותם בעבודתם וכן בנסיעות פרטיות מחוץ לשעות העבודה. החברה גם כאן התקינה את המערכת הממוחשבת ודיווחה לרשויות המס בהתאם לתוכנה, ולא על פי התקנות.

כמו כן היא טענה שכלי הרכב מהווים "רכב עבודה" ואין לזקוף בגינם כל טובת הנאה לעובד. בית המשפט המחוזי פסק שגם אם המדובר בחזקה הניתנת לסתירה, לא הוכח שניתן להסתמך על נתוני המערכת הממוחשבת בשל מספר ליקויים בסיסיים בה, וביניהם: אי רישום מטרות הנסיעה, היעדר נתוני צריכת דלק, חוסר ודאות לגבי המשתמש ועוד. לפיכך דחה בית המשפט את הערעור ומכאן הערעור לבית המשפט העליון.

נפסק:

• על פי כללי הפרשנות, נקודת המוצא במלאכתו של הפרשן היא לשון החוק – ובענייננו לשון התקנות הקובעות את ערכו של שווי השימוש ברכב מסוים בהתאם לשני משתנים: "המחיר המתואם לצרכן של הרכב" במכפלת "שיעור שווי השימוש הנע בין 2.43% לרכב אשר ערכו עולה על 138,000 ש"ח לבין 2.6% לרכב אשר ערכו אינו עולה על 123,000 ש"ח".

• ההיסטוריה החקיקתית אף היא בעלת משקל מכריע לפרשנות. בעניין זה חלה התפתחות, כאשר תחילה נקבע שיש לחייב את העובד בכל "קצובה" ולאחר מכן הורחב הנוסח כך שנקבע "כל טובת הנאה או קצובה".

• במסגרת דיוני ועדת הכספים הובהרה החשיבות של קביעת נוסחה אחידה לצורך קידום תכליות של יעילות, פשטות וודאות. זאת לצד הכוונת הציבור באופן המעודד נסיעה בכלי רכב חדשים. על כן, לא רק שהתפיסה כי אופן החישוב שבתקנות מהווה נוסחה אחידה וחד-משמעית שאין בילתה, אלא שהיא מחוברת בשורשה לתכליות כלליות של דיני המס.

• יעילות מלאכת גביית המס וּודאות באשר לנורמות הפיסקאליות הם אינטרסים ציבוריים מרכזיים העומדים בבסיסם של דיני המס. הסדרת אופן החישוב בדרך של נוסחה אחידה וברורה יש בה כדי לקדם את היעילות, הפשטות והבהירות בגביית מס ובכך להביא לקידום התכלית שעניינה מניעת העלמת מס.

• ההסדר בתקנות אינו חורג מן המקובל בדיני המס ודוגמאות לכך יש למכביר. כך, למשל, בנושא קביעת פחת בשעורים קבועים ואחידים. התקנות מורות על נוסחה קבועה לחישוב שווי השימוש ברכב, ואין הן מזכירות דרכים נוספות לחישוב שווי שימוש זה. אין מדובר בניסוח המצביע על חזקה או מותיר פתח לאפשרויות חישוב חלופיות.

• בית המשפט קיבל את עמדת המשיבים לפיה, אופן חישוב ההטבה הגלומה בהעמדת רכב לרשות העובד, הקבוע בתקנה דלעיל, מהווה כלל מחייב אשר לא ניתן לסטות ממנו. נדחתה עמדת המערערות, כי מדובר בכלל היוצר חזקה הניתנת לסתירה. מאחר שהשאלות העיקריות המתעוררות בשני הערעורים זהות, הדיון בהם אוחד.

• אין לכחד כי השימוש בכללים (ובחזקות חלוטות) מעורר חשש לפגיעה בעקרון היסוד של גביית "מס אמת" ברם, אין בחשש זה, כדי לבטל את משקלם של שיקולי ודאות, יעילות וסופיות העומדים בבסיס דיני המסים.

• בהצמדת רכב על ידי המעסיק גלומים יתרונות בלתי מוחשיים רבים אשר את ערכם המדויק לא ניתן לאמוד. לפיכך, אין מנוס מלקבוע מחיר ממוצע המשקף את ערכה המשוער של טובת הנאה זו.

• אין לקבל את עמדת המערערות שיש להגביל את גובה שווי השימוש לסכום ההוצאות בהן נשא המעסיק בפועל. שכן עסקינן בשווייה של טובת הנאה כפי שזו מוערכת בעיני העובד, ואין הדבר עומד בזיקה להוצאות אותן שילם המעסיק.

• באשר להגדרת "רכב עבודה" יש לקיים שני תנאים מצטברים: א. מורכב עליו ציוד עבודה באופן קבוע; ב. הוא אינו מיועד להובלת משא או להסעת נוסעים. במקרה הנדון לא מתקיימים תנאים אלה.

הערעור נדחה.

השלכות פסק הדין לגבי שווי השימוש ברכב

ביום 2.7 הוציאה רשות המיסים חוזר סמנכ"ל שפורסם בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לשווי שימוש ברכב ומשבר הקורונה.

פסק הדין אישר את עמדת רשות המסים כפי שבאה לידי ביטוי במסגרת מספר הנחיות שפורסמו לציבור ובעמדה חייבת בדיווח מספר 04/2016.

נוכח פסק הדין, בחוזר סמנכ"ל שפרסמה רשות  המיסים נכתב כי: מצופה מנישומים יחידים ו/או מנכים אשר נקטו עמדה אשר מנוגדת לפסק הדין, להגיש דוחות מתקנים על כל השנים בהן נקטו עמדה מנוגדת כאמור, ובמסגרתם לזקוף שווי שימוש בהתאם לתקנות שווי שימוש ברכב ולפסק הדין. ככל שהמנכה נושא בנטל הנמס יש לגלם את ההכנסה כנדרש.

לאור משבר הקורונה, יצאה רשות המיסים בקול קורא לציבור המנכים אשר יגישו עד לתאריך 30.9.2020 את כלל דוחות הניכויים המתקנים (כמפורט בהמשך), הכוללים זקיפת שווי שימוש בהתאם לתקנות שווי שימוש ברכב בגין כל הרכבים שהעמידו לעובדים ויעבירו את המס המתחייב מהדוחות הנוספים/מחליפים כאמור במלואם (לרבות הפרשי הצמדה וריבית על פי הוראות הפקודה).

במעמד הגשתם – יבוטלו קנסות פיגורים לפי חוק המסים (קנס פיגורים), התשמ"א-1980. הקלה זו תינתן רק למנכים אשר טרם החל בעניינם הליך שומתי עד לפרסום הנחיה זו.

בחוזר הסמנכ"ל הודגש כי אין באמור כדי להורות על ויתור על קנסות כלשהם בתיקים שהחל בהם טיפול שומתי ובתיקים המתנהלים בבתי המשפט.

להלן הנחיות לפעולה לתיקון דיווחי מנכים:

תיקוני דוחות 102 לשנים עד 2017 כולל – יש להגיש דוח 102 נוסף בסוג ניכוי 00 לחודש יוני לשנה הרלוונטית.

תיקוני דוחות 102 החל משנת 2018 – יש להגיש דוח מחליף לחודש יוני לשנה הרלוונטית בסוג ניכוי 00 הכולל את הדיווח המקורי ובתוספת הסכומים של שווי שימוש ברכב בהתאם לתקנות ולפסק הדין.

את הדוחות ניתן לדווח ולשלם באחד האמצעים הבאים:

• לשנים עד וכולל 2017 – יש לשדר דו"ח נוסף במערכת הניכויים הישנה N בשאילתא 040. את תשלום הדוחות יש לבצע במערכת המייצגים – מערכת מגן שאילתא 465.
• לשנת 2018 ואילך – יש לדווח ולשלם דוחות מחליפים במערכת המייצגים – מערכת מגן שאילתא 465 או באתר התשלומים של רשות המיסים באינטרנט.
• לחילופין, ניתן להגיש בדוא"ל [email protected] ליחידה הארצית לשומה בהתכתבות בקשה להזנת הדוחות הנוספים לשנים עד 2017 ואת הדוחות המחליפים לשנת 2018 ואילך. היחידה תעדכן במייל חוזר על שידור הדוחות להמשך טיפול המנכים בתשלום החובות.

לטיפול ומעקב בביטול קנסות הפיגורים, למנכים שעמדו בתנאים שפורטו לעיל, יש לשלוח אסמכתאות של הדוח הנוסף ו/או המחליף ושל ביצוע התשלום ליחידה הארצית לשומה בהתכתבות לדוא"ל: [email protected]. נא להקפיד לשלוח את האמור כדי להימנע מפעילות אכיפה על הקנסות האמורים.

בנוסף, יודגש כי לאחר תיקון דוחות 102 חלה חובה לתקן את דו"ח השנתי המקוון (126) על מנת למנוע אי התאמות. לכן יש לשלוח ליחידה הארצית לשומה בהתכתבות בקשה לתיקון דוח 126 אשר תטופל ע"י היחידה ישירות מול מוקד הניכויים הארצי למתן אישור מחשבי למנכה להגשת דוח מתקן. היחידה תשלח הודעה למנכה על מתן האישור להמשך טיפולו בשליחת הדוח המתקן.

על פי חוזר זה : יש להקפיד על ביצוע האמור כדי להימנע מליקוי שבעטיו יכול ולא יוארך פטור ניכוי המס במקור בשל אי התאמה בין דוחות 102 לדו"ח שנתי 126.

הערות וסיכום

פסק הדין מתייחס להגדרות בתקנות ניכוי הוצאות רכב שכבר בוטלו ("רכב עבודה"). מכאן שאין המדובר בפסק הדין במקרים שבהם מתקיימת הגדרת "רכב תפעולי", כלומר, בנוגע להגדרת רכב תפעולי בפסיקה ובתקנות נקבע כי רכב תפעולי הוא רכב שמקום עיסוקו של בעליו אינו בבית מגוריו ובתום שעות העבודה הוא נמצא במקום העסק. כמו כן ניתן ללמוד מפסק הדין שעיקרו הוא ביטול השימוש בתכנות יומן רכב ממוחשבות ולא התמודדות עם מקרים קיצוניים בהם ברור מעל לכל ספק שנוצר עיוות דין חמור (לדוגמה, רכב המצוי בכוננות להצלת חיי אדם ולא משמש לצרכים אישיים).